<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' פדיון פ"א</h1>
<h2>דף ח.</h2>
כשפודה בנו מברך, אשר קדשנו במצותיו וצונו על פדיון הבן, ואחר כך מברך "שהחיינו", ואחר כך נותן לכהן הפדיון. ואם פדה עצמו מברך "לפדות הבכור" ו"שהחיינו". והפדיון חמש סלעים, בין בכסף בין בשוה כסף, מן מטלטלין ולא מקרקעות ועבדים, מדבר שגופן ממון ולא בשטרות, שאם כתב לכהן שטר חוב שחייב לו חמש סלעים חייב ליתן לו, ובנו אינו פדוי. אבל נתן לו כלי שאין שוה חמש סלעים וקבלו הכהן בנוי פדוי (נתן לו כלי שאין שוה ה' סלעים בשוק בנו פדוי). אמר רב אשי [קידושין ח' ע"א] דווקא באדם גדול דצריך ליה סודר בראשו, אבל לאדם אחר לא. איתא בתוספתא [בכורות פ"ו ה"ד] טלית זה בפדיון בני, אין בנו פדוי, טלית זה בחמש סלעים לפדיון בני, בנו פדוי, ומייתי דין זה בה"ג. כהן סומא מותר לפדות הבכור.
<h2>דף כט.</h2>
מצות עשה, אף בזמן הזה אף בחצה לארץ, לפדות בנו בכור לאמו ישראלית כשהשלים שלשים יום, ואפילו מת אחר שלשים קודם פדיונו וכת', מבן חדש תפדה, שנאמר, אך פדה תפדה את בכור האדם. עבר האב ולא פדה כשיגדיל יפדה עצמו. והוא קודם לפדיון בנו, ואפילו אין לו אלא פדיון אחד, [היה בנו לפדות והגיע עת לעלות לרגל ואין לו כדי לזה ולזה, פודה את בנו ואחר כך עולה לרגל] שנאמר, כל בכור בבניך תפדה, ואחר כך, לא יראו פני ריקם. הואיל ואשה אינה בת פדיון פטורה לפדות בנה.
